מאמרים וטקסטים

רשת הלאקאניאנית

מבוא מאת ז'אק-אלן מילר

תעודה בפסיכואנליזה לא קיימת בשום מקום בעולם. הדבר לא נובע ממקריות או מאי שימת-לב אלא מסיבות הקשורות במהות של מה שהינה הפסיכואנליזה.
לא ניתן להצביע על מבחן שיאשר מיהו פסיכואנליטיקאי, משום שהעיסוק בפסיכואנליזה הוא בעל אופי אישי, שמור לווידוי הפציינט בפני הפסיכואנליטיקאי על מה שהינו האינטימי ביותר במחשבותיו. נסכים כי הפסיכואנליטיקאי משיב לווידוי זה בפעולת פירוש המכוונת למה שאנו מכנים – לא מודע.
האם פעולה זאת יכולה לשמש חומר למבחן?
יש להטיל ספק בכך, שהרי פעולת הפירוש אינה בלעדית לפסיכואנליזה. כל ביקורת של טקסטים, תעודות או רישומים, משתמשת אף היא בפירוש.
אולם הלא מודע הפרוידיאני, זה הנוצר רק באמצעות יחסי הדיבור שהזכרתי לעיל, אינו ניתן להשוואה עם דבר-מה שהינו חיצוני ליחסים אלה.
זאת ועוד, הפירוש האנליטי אינו מהווה הוכחה כשלעצמה, אלא בשל האפקטים הבלתי צפויים שהוא גורם אצל מי שמקבלו במסגרת יחסי הדיבור. אין מוצא.
הפועל היוצא הינו שיש לקבל את האנליזנט כדי שהוא, ורק הוא, יעיד על כישרונו של הפסיכואנליטיקאי. אלא שעדות האנליזנט תהא מסולפת שכן היא כרוכה באפקט ההעברה שהתמקמה בכניסה לאנליזה.
אפקט זה, אף הוא אינו נותן ערובה כלשהי בנוגע לעבודה שנעשתה. משתמע מכך כי העדות הקבילה היחידה היא עדות האנליזנט, זה, שאחרי ההעברה, רוצה עדיין לשרת את הפסיכואנליזה. מה שאני מכנה כאן עדותו של הפסיכואנליטיקאי מהווה את גרעין הוראת הפסיכואנליזה משום שהיא עונה לשאלה לגבי הניתן למסירה לקהל על התנסות שהיא בעיקרה אישית.
ז'אק לאקאן מיסד עדות זאת תחת השם "Passe" – "מעבר" (1967). הוא אף העניק להוראה זאת את האידיאל שלה, ה-"מתמה" (Mathema) (1974). מן ה-"מעבר" אל ה-"מתמה", מהאחד למשנהו, ישנה הדרגתיות:
עדות ה"מעבר" טעונה במטען הפרטיקולאריות של הסובייקט והיא מתוחמת לחוג מצומצם ופנימי של קבוצה אנליטית.
הוראת ה"מתמה", לעומת זאת, היא הוראה החייבת בהוכחה ומיועדת לכל. בנקודה זאת מתרחש מפגש בין הפסיכואנליזה לאוניברסיטה.
ההתנסות בהוראה זאת קיימת בצרפת מזה ארבע-עשרה שנים, ובספרד היא מוכרת כבר ארבע שנים, באמצעות הסמינר של השדה הפרוידיאני. החל מינואר הקרוב היא תקבל שם את הצורה של סקציה קלינית.
אני חייב להבהיר מהי ההוראה הזאת ומה היא לא.
הוראה זאת הינה אוניברסיטאית משום היא שיטתית ומדורגת, מלמדים אותה מקבלי אחריות שהוכשרו לכך, והתרחשותה מקבלת את פסיקתם של תעודות ואישורים. היא לא מכשירה לעיסוק בפסיכואנליזה.
הציווי שניסח פרויד החל משנת 1910 שעל הפסיכואנליטיקאי לעבור אנליזה, לא זאת בלבד שהתקבל על-ידי לאקאן, אלא אף הוקצן על ידו בכך שקבע שלאנליזה אין סיום אחר לבד מייצורו של פסיכואנליטיקאי.
מן הראוי להוסיף שהפרה של ציווי זה עולה במחיר כבד, ובכל המקרים פירעונו יחול על מי שהפרו אותו.
ההוראה הינה תמיד בעלת כיוון לאקאניאני, בין אם היא בפריז, בבריסל או בברצלונה, ובין אם היא מתנהלת באופן ציבורי או פרטי.
אלה שהיא מוענקת להם מוגדרים כ"משתתפים".
מונח זה, משתתפים, עדיף על המונח סטודנטים, וזאת כדי להדגיש את מידת היוזמה העצמית המתבקשת מהם. העבודה שיציעו לא תיגזל מהם: הדבר תלוי בהם.
אין זה פרדוכסלי, להציב דרישה קפדנית ביותר למי שמעמידים עצמם לבדיקה לתפקיד הוראה ללא תקדימים. שכן הידע הנלמד בהוראה זו, השואב את סמכותו מעצם הקוהרנטיות שבו, פוגש את האמת שלו בלא מודע. כלומר, אין בו בידע זה אף אחד שיאמר: "אני יודע". עובדה זו באה לידי ביטוי בכך שבשדה הפרוידיאני, כל הוראה באשר היא, מתחוללת רק תחת התנאי שהיא נשענת על עיבוד חדש כלשהו, צנוע ככל שיהיה.
בספרד כמו גם בבלגיה, הפן הקליני משמש כהתחלה להוראה זאת.
הקליניקה איננה מדע. כלומר, אין היא מהווה ידע הניתן להוכחה. היא מהווה ידע אמפירי, שאינו ניתן להפרדה מההיסטוריה של האידיאות.
עם הוראת ידע זה אנחנו נותנים פיצוי מה לפער שנפער בשל חולשות הפסיכיאטריה, שאוצרה הקלאסי הוזנח על ידי התקדמות הכימיה, בכך שאנו מכניסים גם אלמנט של וודאות (המתמה של ההיסטריה).
בעתיד, הצגות החולים יתבססו על הוראה זאת, ומאוחר יותר, יתווסף תחום המכונה בצרפת "לימודים מעמיקים", המיועדים לכתיבת תזה ודוקטורט.
בהתאמה עם מה שנעשה בעבר בהנהלת לאקאן, אנו פועלים צעד אחר צעד.

ז'אק-אלן מילר
אוגוסט 1988

מהרשת הלקאניאנית לג'יאפ ולאסכולה NLS*

מלכה שיין

מעבר מעבודת העברה להעברת עבודה את עבודת העברה או עבודה תחת העברה, היא עבודתו של אנליזנט בדיספוזיטיב האנליטי, מבחין מילר[2] ומבדיל מהעברת עבודה. את האחרונה הוא מייחס למלאכת ההוראה ולעבודתו של מי שמשמש בקרטל בפונקציה של פלוס-אחד. מילר עושה שימוש בנוסחאות של ארבעת הדיסקורסים שפיתח לאקאן בסמינר XVII ומתווה: "מ-a לסובייקט השסוע זוהי עבודת העברה, […]

הבחירה הנוירוטית וזו של הבלתי אפשרי

הדס סבירסקי

בשיעור ה-21 בסמינר מס' 16 "מאחר אל האחר", שמילר נתן לו את הכותרת "אפוריות ותשובות", לאקאן מדבר על נקודת מפנה בהיסטוריה של הסובייקט, רגע התפרצות הנוירוזה. הבלתי אפשרי מופיע כנקודה של אינסוף, שהוא קושר לגבול של הידע, כלומר לחור באחר הגדול. מול אותו חור, בלתי אפשרי, שהוא פער לא ניתן לצמצום בין ידע והתענגות, נדרש […]

'טרילוגיית קופונטאן' – דברי פתיחה

נחמה גסר

ראשית ברצוני להודות לפרופסור דורפמן על שנענה להזמנתנו והסכים לבוא לדבר אתנו על 'טרילוגיית קופונטאן' של פול קלודל. פרופסור עירן דורפמן מלמד בחוג לספרות באוניברסיטת תל אביב. הוא עוסק בפילוסופיה קונטיננטלית, פסיכואנליזה וספרות צרפתית, וכיהן כראש תכנית מחקר בקולג׳ הבינלאומי לפילוסופיה בפריז בשנים 2007- 2013. ספרו 'Foundations of the Everyday: Shock, Deferral, Repetition'  יצא ב-2014 […]

מעבר לפונקציה של הסיבה

נעמה צפרוני

לאורך סמינר המועקה, לאקאן מדבר על סיבה וסיבתיות. אי אפשר להתנהל בעולם אם לא שמים לב לקשר בין סיבה לתוצאה – בין כד זכוכית שמונח בצורה בלתי יציבה על שולחן לבין רסיסיו על הרצפה – אך ייתכן שאנו שבויים בקשר הזה יותר מכפי שדרוש. לאקאן דן בנושא הסיבה והסיבתיות בתולדות הפילוסופיה ובהתפתחות המדע במקומות שונים […]

גב הכריכה – סמינר VIII

תרגום : קלאודיה אידן

היזכרו בתמונה היוצאת מן הכלל שהווידוי הפומבי של אלקיביאדס מהווה ונסו למקם אותה במונחים שלנו […] הוא מתוודה בפני מי? האחרים, כל האחרים, אלה שבהופעתם, בגופם, בהתכנסותם, נראים כנותנים את המשקל הגדול האפשרי למה שניתן לכנות בית המשפט של האחר. ומה-מהווה את ערך הווידוי אלקיביאדס בפני בית משפט זה? זוהי אמירתו המדויקת כי ניסה להפוך […]

מהמצוי ליוצא מן הכלל

קלאודיה אידן

בימים האחרונים קראתי מאמר קצר על אודות פעולת התפיסה, על האופן שצופים בעולם, בדברים, לרוב אלה המוכרים, הסובבים אותנו ועל הפיכתם למשהו חדש, אפילו זר, אם צופים בהם מפרספקטיבה אחרת. במילים אחרות, המאמר עוסק במעבר בתחום התפיסה מהעולם המצוי [ordinaire] לגילוי של היוצא מן הכלל [extraordinaire] באותו מצוי. הכותבת, אלכסנדרה הורביץ, החוקרת את הקוגניציה ובוחנת כיצד פועלת […]

העברה במוסד האנליטי

סוסנה הולר

בקהילה האנליטית אנחנו מכירים את ההעברה שמאפשרת את (ולפעמים מקשה על) העבודה הפסיכואנליטית וגם מכירים את ההעברה של עבודה, שהיא זו שמאפשרת את (או מקשה על) העבודה של האנליטיקאים ביחד. שתי האהבות נפגשות ביחד במוסד האנליטי מאחר ואנליזנטים בוחרים הרבה פעמים ללמוד ולעבוד במוסד שבו האנליטיקאים שלהם עובדים. ההעברה האנליטית מתרחשת באשליה מסוימת והיא האשליה […]

המועקה, בין התענגות לאיווי – עבודה בעקבות קריאה של סמינר X

חמוטל שפירא

אחת מאותן משענות שמצליחות להקל במשהו על ההליכה במדבר הצחיח של הבדידות וכובד החיים באנליזה, בין אם שלי או של מי מהמטופלים שלי זו אמירה של לאקאן, שלקוחה מסמינר עשר, הרי הוא הסמינר על המועקה: "המועקה, נמצאת בין ההתענגות לאיווי." זה הזמן הלוגי של המועקה. הרגע של המועקה הוא הכרחי לוגית. זהו רגע שנקבע כפנומנולוגי […]

כיצד יכולה האנליזה להסדיר את יחסי האהבה? כותרת משנה: קערות יפניות ואיך כל זה קשור לרפורמה בבריאות הנפש

ירון גילת

I מה שאני מציע זה לחשוב על האחר הגדול של האהבה. הוא זה שנושא את שפת האהבה, את חוקי האהבה, את הדרך המסוּדרת שבה יש לאהוב. כאחר גדול, הוא איננו אלא הנחה סובייקטיבית והוא מתקיים רק ואך ורק ככל שהסובייקטים פועלים כאילו הוא אכן מתקיים. הוא מה שכביכול מסדיר את יחסי האהבה. ככזה, אפשר לקרוא […]

ההזיה מאפשרת את המציאות

סוסנה הולר

בהוראתו האחרונה לאקאן מציג בפנינו את המונח "דוע שפרויד הניח שהקשר עם המציאות, היכולת של הנפשיות שלנו לחבר אותנו עם המציאות עוברת תחילה דרך תפיסה של משהו שלא קיים…

הדימוי יוצר נדמה

קלאודיה אידן

הנושא המקבץ אותנו היום הוא האפקט והיישום התרפויטי של הצילום, הוידאו והקולנוע. ניתן אפוא לומר שהציר המרכזי של הכנס הוא האפקט התרפויטי של הדימוי ויישומו. עלי לציין שצילום וקולנועקרובים מאד לליבי.

האמונה

קלאודיה אידן

בהוראתו האחרונה לאקאן מציג בפנינו את המונח "להאמין ב…" ,"להאמין שם כמעט נרדפת למושג סינתום. אין ספק כי התייחסות זו מעוררת את השאלה לגבי מקומה של האמונה…