מפגשי מורים-משתתפים, המיועדים לטוות רשת של שיח פתוח בסוגיות הנוגעות לתיאוריה ולפרקטיקה האנליטית.
העברה ותמרוני העברה בהתנסות האנליטית II מה רוצה אישה? II פסיכואנליזה עם ילדים – ילדים במלחמה
מרכזות: נסיה זיפמן, ליליאנה זינגר
הצגות חולים הינן פרקטיקה פסיכיאטרית קלאסית שלאקאן קיים במשך יותר מ-20 שנים במאמץ מתמשך לדיאלוג עם עמיתיו הפסיכיאטרים. מטרת ההצגות היא להביא לשדה הפסיכואנליטי את מה שמלמדת הפסיכוזה על צורותיה ולהעמיד לבדיקה במפגש עם פרקטיקות אחרות, את הידע הפסיכואנליטי. הופעת הסובייקט, מעבר לפנומנולוגיה, היא המכוונת את הפסיכואנליטיקאי בהגיעו למוסד טיפולי ציבורי. הריאיון עם החולה מתנהל תוך ניסיון לתת מענה לשאלות הצוות לגבי סוגיות קליניות שעל הפרק. לאחר הריאיון מתקיים דיון שחותר לניסוח תשובות ולחידוד שאלות במישורי האבחנה וההכוונה הטיפולית.
משקל פעילות זאת מקבל משני חשיבות כאשר מתן השירות נעשה תחת הנחיה כלפי אנשי המקצועות הטיפולים השונים במוסדות הציבוריים לבריאות הנפש, להתאים את המערכת האבחנתית לזו הנהוגה בפסיכיאטריה תחת ה-dsm. השאיפה לפרגמטיות אינה עומדת בניגוד לעקרונות שהם בבסיס הפסיכואנליזה לפי פרויד ולאקאן. המפגש עם הקליניקה ואם תמונותיה המשתנות היא שהביאה לפיתוח משנתם. הקליניקה היא זו שמאמתת / מעמתת את התיאוריה והכיוון שנגזר ממנה.
הפסיכואנליזה לפי פרויד והלאקאניינית בפרט, עוסקת בממשי העמיד לכל חינוך. זה ממקם במרכז השאלה הקלינית את ליבת זהותו ומרכזיות הסימפטום של מקבל השירות ביחס לציפיות של הפונה בתור מבוטח בביטוח בריאות. ראיונות החולה חותרים לחקור פערים אלו והדרכים האפשריות לטפל בהם.
בדיון על המקרים שיוצגו נעסוק בנושאים שעליהם מבוססת הפסיכואנליזה: הסימפטום, ההעברה, הקשרים הקליניים השונים.
מקום: מרפאת הנוטרים רעננה
מועדים: ימסרו בהמשך
השתתפות: ההשתתפות בפעילות זו מותנת באישור של האחראים על הפעילות.
לפרטים:
ליליאנה זינגר 052-7057207; נסיה זיפמן 052-3265710; גדעון בקר 054-4526172
צוות מטווים המורכב ממשתתפים ברשת, אחראי על בחירת הנושא ועל הצגתו בצורות שונות, כנקודת פתיחה לשיח שיתרחש. השיח עצמו ותוצריו נשענים על השתתפותם הפעילה של הנוכחים בערב, אלו שמלמדים ואלו שלומדים, כל השותפים לפעולתה של הרשת הלאקאניאנית.
פרטים על מועדי הפעילות ופירוט התוכנית יימסרו בהמשך.
*מטווים – מעשה טווייה, חוטים שנטוו מצמר, מכותנה או מחומר אחר
ההשתתפות בכל אחד ממסלולי הלימוד כוללת אפשרות בחירה באחת משלוש הסדנאות המוצעות. ניתן להשתתף בסדנא/ות נוספות בתוספת תשלום 300 ש”ח לכל אחת מהן.
1. פסיכואנליזה עם ילדים – ילדים במלחמה
אחראים: דיאנה ברגובוי, זיו נוימן
ילדים במלחמה, זה הנושא שיכוון את שני המפגשים המרוכזים השנה אשר יוקדשו לעבודה פסיכואנליטית עם ילדים. קפל הלשון חושף את שני המקומות שתופס הילד: זה הנתון לתופעות המלחמה, באופן ישיר או עקיף, בתור האובייקט, וכן כמי שנמצא במלחמה לעשות לעצמו מקום, כנגד המלחמה, כנגד השיח שאליו נתון וזאת עם הפסיכואנליזה.
הסדנא תכלול 2 מפגשים מרוכזים, כל מפגש תתקיים הרצאה תיאורטית ודיון קליני במקרה.
תאריכים [2 מפגשים כפולים]: 24/3/25, 21/4/25.
שעות: 18:15-21:30
2. מה רוצה אישה?
אחראית: חמוטל שפירא
שלושה מפגשי קריאה בטקסט ״המיניות הנשית״ (1931) של פרויד. מדובר בטקסט שכולל התבוננויות מבריקות, ממצאים קליניים מעניינים ומפרים בנוגע למיניות הנשית.
נקרא יחד, שורה שורה, את הטקסט הזה של פרויד, עם הדהוד לקריאה השנה בסמינר XX של לאקאן.
תאריכים [3 מפגשים]: 13/1/25, 27/1/25, 10/2/25.
שעות: 20:00-21:30
3. העברה ותמרוני ההעברה בהתנסות האנליטית
אחראים: תמר גרסטנהיבר, סרחיו מישקין
ההעברה, אליבא דה פרויד, הינה המנוע של העבודה האנליטית שבו בזמן מופיעה באנליזה עצמה כהפרעה לעבודת הפירוש של הלא מודע. זהו הפרדוקס של ההעברה – הפרעה מהסדר של האהבה שהיא התנאי לעבודה האנליטית. אבל מהי ההפרעה הזו? ואיך ניתן להמשיג אותה? בסמינר XX לאקאן אומר לנו שהאנליזה הינה ״דרך ייחודית בכך שרק היא מאפשרת לנו לבודד את מה …. שהרגשתי שאני צריך לבסס את ההעברה עליו…. כלומר על הפורמליזציה של ״הסובייקט מונח לידע״״. מהו הסובייקט המונח לידע? איך הוא מופיע בהתנסות האנליטית? ואיזה שימוש האנליטיקאי עושה בהעברה? ב״קליניקה תחת העברה״ מילר כותב: ״הקליניקה הפסיכואנליטית, במובן המוקפד ביותר שלה, רק יכולה להיות ידע של ההעברה, כלומר, הידע המונח – שבמהלך ההתנסות פועל כאמת—שהופך לבר מסירה, בדרכים אחרות ועם אפקטים אחרים מאלה שמקיימים את ההתנסות״. בסדנה זו נחקור את תולדות ההעברה והגורלות שלה ונעקוב אחר הקשר בין העברה, אהבה, התענגות וידע.
נעבור דרך תחנות מרכזיות בהמשגה של העברה עם טקסטים של פרויד, לאקאן, מילר ועוד אנליטיקאים.
תאריכים [4 מפגשים]: 11/11/24, 25/11/24, 9/12/24, 23/12/24.
שעות: 20:00 – 21:30
תעודה בפסיכואנליזה לא קיימת בשום מקום בעולם. הדבר לא נובע ממקריות או מאי שימת-לב אלא מסיבות הקשורות במהות של מה שהינה הפסיכואנליזה.
לא ניתן להצביע על מבחן שיאשר מיהו פסיכואנליטיקאי, משום שהעיסוק בפסיכואנליזה הוא בעל אופי אישי, שמור לווידוי הפציינט בפני הפסיכואנליטיקאי על מה שהינו האינטימי ביותר במחשבותיו. נסכים כי הפסיכואנליטיקאי משיב לווידוי זה בפעולת פירוש המכוונת למה שאנו מכנים – לא מודע.
האם פעולה זאת יכולה לשמש חומר למבחן?
יש להטיל ספק בכך, שהרי פעולת הפירוש אינה בלעדית לפסיכואנליזה. כל ביקורת של טקסטים, תעודות או רישומים, משתמשת אף היא בפירוש.
אולם הלא מודע הפרוידיאני, זה הנוצר רק באמצעות יחסי הדיבור שהזכרתי לעיל, אינו ניתן להשוואה עם דבר-מה שהינו חיצוני ליחסים אלה.
זאת ועוד, הפירוש האנליטי אינו מהווה הוכחה כשלעצמה, אלא בשל האפקטים הבלתי צפויים שהוא גורם אצל מי שמקבלו במסגרת יחסי הדיבור. אין מוצא.
הפועל היוצא הינו שיש לקבל את האנליזנט כדי שהוא, ורק הוא, יעיד על כישרונו של הפסיכואנליטיקאי. אלא שעדות האנליזנט תהא מסולפת שכן היא כרוכה באפקט ההעברה שהתמקמה בכניסה לאנליזה.
אפקט זה, אף הוא אינו נותן ערובה כלשהי בנוגע לעבודה שנעשתה. משתמע מכך כי העדות הקבילה היחידה היא עדות האנליזנט, זה, שאחרי ההעברה, רוצה עדיין לשרת את הפסיכואנליזה. מה שאני מכנה כאן עדותו של הפסיכואנליטיקאי מהווה את גרעין הוראת הפסיכואנליזה משום שהיא עונה לשאלה לגבי הניתן למסירה לקהל על התנסות שהיא בעיקרה אישית.
ז’אק לאקאן מיסד עדות זאת תחת השם “Passe” – “מעבר” (1967). הוא אף העניק להוראה זאת את האידיאל שלה, ה-“מתמה” (Mathema) (1974). מן ה-“מעבר” אל ה-“מתמה”, מהאחד למשנהו, ישנה הדרגתיות:
עדות ה”מעבר” טעונה במטען הפרטיקולאריות של הסובייקט והיא מתוחמת לחוג מצומצם ופנימי של קבוצה אנליטית.
הוראת ה”מתמה”, לעומת זאת, היא הוראה החייבת בהוכחה ומיועדת לכל. בנקודה זאת מתרחש מפגש בין הפסיכואנליזה לאוניברסיטה.
ההתנסות בהוראה זאת קיימת בצרפת מזה ארבע-עשרה שנים, ובספרד היא מוכרת כבר ארבע שנים, באמצעות הסמינר של השדה הפרוידיאני. החל מינואר הקרוב היא תקבל שם את הצורה של סקציה קלינית.
אני חייב להבהיר מהי ההוראה הזאת ומה היא לא.
הוראה זאת הינה אוניברסיטאית משום היא שיטתית ומדורגת, מלמדים אותה מקבלי אחריות שהוכשרו לכך, והתרחשותה מקבלת את פסיקתם של תעודות ואישורים. היא לא מכשירה לעיסוק בפסיכואנליזה.
הציווי שניסח פרויד החל משנת 1910 שעל הפסיכואנליטיקאי לעבור אנליזה, לא זאת בלבד שהתקבל על-ידי לאקאן, אלא אף הוקצן על ידו בכך שקבע שלאנליזה אין סיום אחר לבד מייצורו של פסיכואנליטיקאי.
מן הראוי להוסיף שהפרה של ציווי זה עולה במחיר כבד, ובכל המקרים פירעונו יחול על מי שהפרו אותו.
ההוראה הינה תמיד בעלת כיוון לאקאניאני, בין אם היא בפריז, בבריסל או בברצלונה, ובין אם היא מתנהלת באופן ציבורי או פרטי.
אלה שהיא מוענקת להם מוגדרים כ”משתתפים”.
מונח זה, משתתפים, עדיף על המונח סטודנטים, וזאת כדי להדגיש את מידת היוזמה העצמית המתבקשת מהם. העבודה שיציעו לא תיגזל מהם: הדבר תלוי בהם.
אין זה פרדוכסלי, להציב דרישה קפדנית ביותר למי שמעמידים עצמם לבדיקה לתפקיד הוראה ללא תקדימים. שכן הידע הנלמד בהוראה זו, השואב את סמכותו מעצם הקוהרנטיות שבו, פוגש את האמת שלו בלא מודע. כלומר, אין בו בידע זה אף אחד שיאמר: “אני יודע”. עובדה זו באה לידי ביטוי בכך שבשדה הפרוידיאני, כל הוראה באשר היא, מתחוללת רק תחת התנאי שהיא נשענת על עיבוד חדש כלשהו, צנוע ככל שיהיה.
בספרד כמו גם בבלגיה, הפן הקליני משמש כהתחלה להוראה זאת.
הקליניקה איננה מדע. כלומר, אין היא מהווה ידע הניתן להוכחה. היא מהווה ידע אמפירי, שאינו ניתן להפרדה מההיסטוריה של האידיאות.
עם הוראת ידע זה אנחנו נותנים פיצוי מה לפער שנפער בשל חולשות הפסיכיאטריה, שאוצרה הקלאסי הוזנח על ידי התקדמות הכימיה, בכך שאנו מכניסים גם אלמנט של וודאות (המתמה של ההיסטריה).
בעתיד, הצגות החולים יתבססו על הוראה זאת, ומאוחר יותר, יתווסף תחום המכונה בצרפת “לימודים מעמיקים”, המיועדים לכתיבת תזה ודוקטורט.
בהתאמה עם מה שנעשה בעבר בהנהלת לאקאן, אנו פועלים צעד אחר צעד.
ז’אק-אלן מילר
אוגוסט 1988