סמינר תאורטי:
סמינר XIV של ז'אק לאקאן: הלוגיקה של הפנטזמה 1966-1967
אחראים: חלק I: דיאנה מרגלית חלק II: זיו נוימן, אליאן זומרפלד חלק III : ליליאנה זינגר, נחמה גסר, דיאנה ברגובוי
בראשית הוראתו, ובהמשך ישיר לעבודתו של פרויד, הקדיש לאקאן מאמץ תאורטי רב למיקום הסימפטום באמצעות כליה של הבלשנות המבנית, וזאת במסגרת תפיסת הלא-מודע כמסמן. ככל שהמחקר שלו התקדם, נדרש לאקאן להגדיר את אופן החיבור המבני בין מערכת המסמנים לבין מה שנותר בהכרח מחוצה לה.
תוצאה של תהליך זה היא ניסוחו המושגי של האובייקט a, אשר מהווה את תרומתו המקורית והמרכזית של לאקאן לפסיכואנליזה. החיבור בין הסובייקט לבין האובייקט מגולם בנוסחת הפנטזמה, המציגה מבנה פורמלי המאפשר קריאות שונות של היחס ביניהם.
סיום האנליזה הוגדר תחילה על ידי פרויד כמילוי הלקונות בזיכרון, ובמילותיו של לאקאן ס כהחזרת הפרקים המצונזרים בהיסטוריה של הסובייקט. בהמשך, ועל יסוד הזיקה המבנית שנוצרת בין הסובייקט לאובייקט בפנטזמה, מוגדר סיום האנליזה כחציית הפנטזמה, אשר כשלעצמה אינה ניתנת עוד לפירוש.
מסלול זה, המעתיק את מרכז הכובד של הסיום האנליטי מן המישור ההיסטורי-פרשני אל עבר הניסוח המבני של הפנטזמה, מעמיד במרכזו את הלוגיקה של הגבול.
מתוך כך, מתבקש להתייחס לפנטזמה מההיבט הפרוידיאני. מלכתחילה פרויד התייחס לפנטזיות ההיסטריות שדרכן פענח את הסימפטום שבא לידי ביטוי דרכן. בעבודתו “מכים ילד” פרויד מגבש היבט תיאורטי לקליניקה של סוג מסוים של פנטזיה שהיא הבניה ולא נושא לפירוש. לאקאן מתייחס לטקסט זה בעיקר בהוראתו הראשונה.
סמינר 14 מתפרס על פני שנת לימודים מלאה, שבמהלכה מוקדשים השיעורים הן לבחינת היסודות הפרוידיאניים והן להיבטים הלוגיים של הפיתוחים המושגיים הללו.
תאריכים [16 מפגשים]: 2/11/26, 16/11/26, 7/12/26, 21/12/26, 4/1/27, 18/1/27, 1/2/27, 15/2/27, 1/3/27, 15/3/27, 5/4/27, 19/4/27, 3/5/27(בזום), 17/5/27, 7/6/27, 21/6/27
שעות: 18:15-19:45