בחסות המחלקה לפסיכואנליזה, אוניברסיטת פריז VIII

פעילויות נוספות

הצגות חולה במוסדות

הצגות חולים הנן פרקטיקה פסיכיאטרית קלאסית שלאקאן קיים במשך יותר מעשרים שנים במאמץ מתמשך לדיאלוג עם עמיתיו הפסיכיאטרים. מטרת ההצגות היא להביא לשדה הפסיכואנליטי את מה שמלמדת הפסיכוזה ולהעמיד לבדיקה במפגש עם פרקטיקות אחרות את הידע הפסיכואנליטי. 

מפגשי מטווים

פעילות המטווים נועדה ליצור שיח אחר בתוך הרשת הלקאניאנית. שיח שאינו פועל במתכונת ההוראה של מורה-תלמיד. שיח של משתתפים. מפגשי המטווים הם ערבי שיח פתוח במעגל, בשלל סוגיות המועלות לדיון לאורך השנה.

חלון לאסכולה

סדרת מפגשים המיועדת להנגיש פעילויות וללמוד תכנים אקטואליים השזורים בעבודת השנה בשדה הפרוידיאני; ב- NLS וב-AMP, במרכזן, ההכנות לקראת הכנס המרכזי באסכולה הלאקאניאנית החדשה לפסיכואנליזה, שיתקיים בפריז בחודש מאי 2023 בכותרת: אי נחת ומועקה – בקליניקה ובתרבות. הסדרה פתוחה למשתתפים ולקהל הרחב

רשת לאקאניאנית ללימוד פסיכואנליזה בשדה הפרוידיאני
צייר: רפי פרץ ©
זכויות יוצרים © רשת לאקאניאנית, כל הזכויות שמורות 2021

ראיונות חולה

מרכזות: ליליאנה זינגר, נסיה זיפמן

הצגות חולים הנן פרקטיקה פסיכיאטרית קלאסית שלאקאן קיים במשך יותר מעשרים שנים במאמץ מתמשך לדיאלוג עם עמיתיו הפסיכיאטרים. מטרת ההצגות היא להביא לשדה הפסיכואנליטי את מה שמלמדת הפסיכוזה ולהעמיד לבדיקה במפגש עם פרקטיקות אחרות את הידע הפסיכואנליטי. הופעת הסובייקט, מעבר לפנומנולוגיה, היא המכוונת את הפסיכואנליטיקאי בהגיעו למוסד טיפולי ציבורי. הריאיון עם החולה מתנהל תוך ניסיון לתת מענה לשאלות הצוות לגבי סוגיה קלינית שעל הפרק. לאחר הריאיון מתקיים דיון שחותר לניסוח תשובות במישורי האבחנה וההכוונה הטיפולית.

משקל פעילות זאת מקבלת משנה חשיבות  כאשר “מתן שירות” הוא קריאה לסדר המבקשת להנחות את פועלם של אנשי מקצועות “פסי” המקבלים “מבוטחים” במוסדות ציבוריים לבריאות הנפש. השאיפה לפרגמאטיות אינה עומדת בנגוד לעקרונות שהם בבסיס הפסיכואנליזה לפי פרויד ולאקאן. המפגש עם הקליניקה ועם תמונותיה המשתנות היא שהביאה לפתוח משנתם. הקליניקה היא זו שמעמתת/מאמתת את התאוריה והכוון שנגזר ממנה.

הפסיכואנליזה לפי פרויד והלאקאניאנית בפרט, עוסקת בממשי העמיד לכל חינוך, דהיינו הדחף. זה ממקם  במרכז השאלה הקלינית את ליבת זהותו של מקבל השירות ואת מהות ההבטחה המובטחת למבוטח. הקורס יחקור פערים אלו והדרכים האפשריות לטפל בהם.

בדיון על המקרים שיוצגו נעסוק בנושאים שעליהם מבוססת הפסיכואנליזה: הסימפטום, ההעברה, המבנים הקליניים השונים. המפגש עם מה שהקליניקה במוסד מזמנת לנו, יכוון אותנו.

מקום: מרפאת הנוטרים ברעננה ומרפאת אליעזר בכפר סבא.

מועדים:

14-11-22, 12-12-22, 09-01-23, 13-02-23, 13-03-23, 08-05-23, 12-06-23.

שעות: 12:30-14:00

השתתפות: ההשתתפות בפעילות זו מותנית באישור של האחראים על הפעילות.

לפרטים: ליליאנה זינגר  052-7057207 ; נסיה זיפמן  052-3265710

מפגשי מטווים

מלווה: נסיה זיפמן אחראי: גדעון בקר

פעילות המיועדת ליצור שיח אחר בתוך הרשת הלקאניאנית. שיח שאינו פועל במתכונת ההוראה של מורה-תלמיד. שיח של משתתפים. מפגשי מטווים הם ערבי שיח פתוח במעגל, בשלל סוגיות המועלות לדיון לאורך השנה. צוות מטווים, המורכב ממשתתפים ברשת, אחראי לבחור את הנושא ולהציגו בצורות שונות, כנקודת פתיחה לשיח שיתרחש. השיח עצמו ותוצריו נשען על השתתפותם הפעילה של הנוכחים בערב, אלו שמלמדים ואלו שלומדים, כל השותפים לפעולתה של הרשת הלאקאניאנית.

 

תאריכים [3 מפגשים]:  6/2/23,  3/4/23,  5/6/23.

שעות:  20:00 – 21:30

חלון לאסכולה

אחראית: מלכה שיין

סדרה בשלוש פעימות, המיועדת לחשוף בפני המשתתפים והמעוניינים באוריינטציה הפסיכואנליטית, את נושא הכנס השנתי המרכזי באסכולה הלאקאניאנית החדשה NLS.

הכנס אשר מהווה את גולת הכותרת של העבודה המתקיימת לקראתו לאורך השנה, מאורגן בכל שנה במקום מושבה של אחת החברות ברחבי העולם, הרשומות באסכולה. הכנס הבא יתקיים בפריז, בחודש מאי 2023, בכותרת: אי נחת ומועקה – בקליניקה ובתרבות.

במהלך הסדרה נלמד ממבחר הטקסטים ומאמרי אוריינטציה לכנס ונארח בה פסיכואנליטיקאים וקולגות, מקרוב ומרחוק, למסור מתוצרי הידע שהפיקו לקראתו.

תאריכים [3 מפגשים]:  2/1/23,   6/3/23,     1/5/23

שעות:  20:00 – 21:30

מבוא מאת ז'אק-אלן מילר

תעודה בפסיכואנליזה לא קיימת בשום מקום בעולם. הדבר לא נובע ממקריות או מאי שימת-לב אלא מסיבות הקשורות במהות של מה שהינה הפסיכואנליזה.
לא ניתן להצביע על מבחן שיאשר מיהו פסיכואנליטיקאי, משום שהעיסוק בפסיכואנליזה הוא בעל אופי אישי, שמור לווידוי הפציינט בפני הפסיכואנליטיקאי על מה שהינו האינטימי ביותר במחשבותיו. נסכים כי הפסיכואנליטיקאי משיב לווידוי זה בפעולת פירוש המכוונת למה שאנו מכנים – לא מודע.
האם פעולה זאת יכולה לשמש חומר למבחן?
יש להטיל ספק בכך, שהרי פעולת הפירוש אינה בלעדית לפסיכואנליזה. כל ביקורת של טקסטים, תעודות או רישומים, משתמשת אף היא בפירוש.
אולם הלא מודע הפרוידיאני, זה הנוצר רק באמצעות יחסי הדיבור שהזכרתי לעיל, אינו ניתן להשוואה עם דבר-מה שהינו חיצוני ליחסים אלה.
זאת ועוד, הפירוש האנליטי אינו מהווה הוכחה כשלעצמה, אלא בשל האפקטים הבלתי צפויים שהוא גורם אצל מי שמקבלו במסגרת יחסי הדיבור. אין מוצא.
הפועל היוצא הינו שיש לקבל את האנליזנט כדי שהוא, ורק הוא, יעיד על כישרונו של הפסיכואנליטיקאי. אלא שעדות האנליזנט תהא מסולפת שכן היא כרוכה באפקט ההעברה שהתמקמה בכניסה לאנליזה.
אפקט זה, אף הוא אינו נותן ערובה כלשהי בנוגע לעבודה שנעשתה. משתמע מכך כי העדות הקבילה היחידה היא עדות האנליזנט, זה, שאחרי ההעברה, רוצה עדיין לשרת את הפסיכואנליזה. מה שאני מכנה כאן עדותו של הפסיכואנליטיקאי מהווה את גרעין הוראת הפסיכואנליזה משום שהיא עונה לשאלה לגבי הניתן למסירה לקהל על התנסות שהיא בעיקרה אישית.
ז’אק לאקאן מיסד עדות זאת תחת השם “Passe” – “מעבר” (1967). הוא אף העניק להוראה זאת את האידיאל שלה, ה-“מתמה” (Mathema) (1974). מן ה-“מעבר” אל ה-“מתמה”, מהאחד למשנהו, ישנה הדרגתיות:
עדות ה”מעבר” טעונה במטען הפרטיקולאריות של הסובייקט והיא מתוחמת לחוג מצומצם ופנימי של קבוצה אנליטית.
הוראת ה”מתמה”, לעומת זאת, היא הוראה החייבת בהוכחה ומיועדת לכל. בנקודה זאת מתרחש מפגש בין הפסיכואנליזה לאוניברסיטה.
ההתנסות בהוראה זאת קיימת בצרפת מזה ארבע-עשרה שנים, ובספרד היא מוכרת כבר ארבע שנים, באמצעות הסמינר של השדה הפרוידיאני. החל מינואר הקרוב היא תקבל שם את הצורה של סקציה קלינית.
אני חייב להבהיר מהי ההוראה הזאת ומה היא לא.
הוראה זאת הינה אוניברסיטאית משום היא שיטתית ומדורגת, מלמדים אותה מקבלי אחריות שהוכשרו לכך, והתרחשותה מקבלת את פסיקתם של תעודות ואישורים. היא לא מכשירה לעיסוק בפסיכואנליזה.
הציווי שניסח פרויד החל משנת 1910 שעל הפסיכואנליטיקאי לעבור אנליזה, לא זאת בלבד שהתקבל על-ידי לאקאן, אלא אף הוקצן על ידו בכך שקבע שלאנליזה אין סיום אחר לבד מייצורו של פסיכואנליטיקאי.
מן הראוי להוסיף שהפרה של ציווי זה עולה במחיר כבד, ובכל המקרים פירעונו יחול על מי שהפרו אותו.
ההוראה הינה תמיד בעלת כיוון לאקאניאני, בין אם היא בפריז, בבריסל או בברצלונה, ובין אם היא מתנהלת באופן ציבורי או פרטי.
אלה שהיא מוענקת להם מוגדרים כ”משתתפים”.
מונח זה, משתתפים, עדיף על המונח סטודנטים, וזאת כדי להדגיש את מידת היוזמה העצמית המתבקשת מהם. העבודה שיציעו לא תיגזל מהם: הדבר תלוי בהם.
אין זה פרדוכסלי, להציב דרישה קפדנית ביותר למי שמעמידים עצמם לבדיקה לתפקיד הוראה ללא תקדימים. שכן הידע הנלמד בהוראה זו, השואב את סמכותו מעצם הקוהרנטיות שבו, פוגש את האמת שלו בלא מודע. כלומר, אין בו בידע זה אף אחד שיאמר: “אני יודע”. עובדה זו באה לידי ביטוי בכך שבשדה הפרוידיאני, כל הוראה באשר היא, מתחוללת רק תחת התנאי שהיא נשענת על עיבוד חדש כלשהו, צנוע ככל שיהיה.
בספרד כמו גם בבלגיה, הפן הקליני משמש כהתחלה להוראה זאת.
הקליניקה איננה מדע. כלומר, אין היא מהווה ידע הניתן להוכחה. היא מהווה ידע אמפירי, שאינו ניתן להפרדה מההיסטוריה של האידיאות.
עם הוראת ידע זה אנחנו נותנים פיצוי מה לפער שנפער בשל חולשות הפסיכיאטריה, שאוצרה הקלאסי הוזנח על ידי התקדמות הכימיה, בכך שאנו מכניסים גם אלמנט של וודאות (המתמה של ההיסטריה).
בעתיד, הצגות החולים יתבססו על הוראה זאת, ומאוחר יותר, יתווסף תחום המכונה בצרפת “לימודים מעמיקים”, המיועדים לכתיבת תזה ודוקטורט.
בהתאמה עם מה שנעשה בעבר בהנהלת לאקאן, אנו פועלים צעד אחר צעד.

ז’אק-אלן מילר
אוגוסט 1988