בחסות המחלקה לפסיכואנליזה, אוניברסיטת פריז VIII

פעילויות נוספות

הצגות חולה במוסדות

הצגות חולים הינן פרקטיקה פסיכיאטרית קלאסית שלאקאן קיים במשך יותר מעשרים שנים במאמץ מתמשך לדיאלוג עם עמיתיו הפסיכיאטרים. מטרת ההצגות היא להביא לשדה הפסיכואנליטי את מה שמלמדת הפסיכוזה ולהעמיד לבדיקה את הידע הפסיכואנליטי, במפגש עם פרקטיקות אחרות.

הרצאות אורח

הרצאות האורח נועדו להעשיר את השיח ברשת באמצעות מפגשים עם אורחים שתחום עיסוקם אינו פסיכואנליזה אך שהפסיכואנליזה עשויה להפיק מהם ידע, למשל אמנים, פילוסופים, פסיכיאטרים, היסטוריונים ועוד. נעשה מאמץ להזמין אורחים שתחום עיסוקם קשור באופן כלשהו לנושא הלימוד בשנה נתונה

מפגשי מטווים

‘מטווים’ הם ערבי שיח פתוח במעגל, בשלל סוגיות המועלות לדיון, במתכונת של מסירת עבודה. על הכנת השיח אחראי צוות מטווים, המורכב ממשתתפים ברשת, אשר מכין ומוסר לקראת הערב את הארגומנט ואת הרפרנסים. בערב השיח מוזמנים לקחת חלק מורים ומשתתפים מכל מסלולי הלימודים, השותפים לפעולתה של הרשת.

קול יחיד

מיועד למעוניינים להציג נושאים המעסיקים אותם ושאותם הם חוקרים, משבצת זו תהווה מקום והזדמנות למסור נקודות מהלימוד שלהם ולהשמיען בקול יחיד. זה יהיה אפיק נוסף להעשרה ולהרחבת נושא השנה, כשהדגש יושם על העניין האישי של כל אחד ואחד, מה שגם יאפשר  להכיר עמיתים ללימודים ולעבודה מזווית אחרת.

חלון לאסכולה

חלון לאסכולה, נועד להנגיש למשתתפים ברשת את הנושא האקטואלי המעסיק את השדה הפרוידיאני באסכולה NLS, וב- GIEP. בימים כתיקונם, פונה החלון ומשקיף לעבר הכנס השנתי של ה – New Lacanian School ועוסק בפרסומים מגוונים ובמאמרי אוריינטציה לקראתו. 

רשת לאקאניאנית ללימוד פסיכואנליזה בשדה הפרוידיאני
צייר: רפי פרץ ©
זכויות יוצרים © רשת לאקאניאנית, כל הזכויות שמורות 2021

הצגות חולה במוסדות

מרכזות: ליליאנה זינגר, נסיה זיפמן

הצגות חולים הינן פרקטיקה פסיכיאטרית קלאסית שלאקאן קיים במשך יותר מעשרים שנים במאמץ מתמשך לדיאלוג עם עמיתיו הפסיכיאטרים. מטרת ההצגות היא להביא לשדה הפסיכואנליטי את מה שמלמדת הפסיכוזה ולהעמיד לבדיקה את הידע הפסיכואנליטי, במפגש עם פרקטיקות אחרות.

הופעת הסובייקט, מעבר לפנומנולוגיה, היא המכוונת את הפסיכואנליטיקאי בהגיעו למוסד טיפולי ציבורי. הריאיון עם החולה מתנהל תוך ניסיון לתת מענה לשאלות הצוות לגבי סוגיה קלינית שעל הפרק. לאחר הריאיון מתקיים דיון שחותר לניסוח תשובות במישורי האבחנה וההכוונה הטיפולית.

משקל פעילות זאת מקבלת משנה חשיבות כאשר “מתן שירות” הוא קריאה לסדר המבקשת להנחות את פועלם של אנשי מקצועות “פסי” המקבלים “מבוטחים” במוסדות ציבוריים לבריאות הנפש. השאיפה לפרגמאטיות אינה עומדת בניגוד לעקרונות שהם בבסיס הפסיכואנליזה לפי פרויד ולאקאן. המפגש עם הקליניקה ועם תמונותיה המשתנות היא שהביאה לפיתוח משנתם. הקליניקה היא זו שמעמתת/מאמתת את התיאוריה והכיוון שנגזר ממנה.

הפסיכואנליזה לפי פרויד ולאקאן עוסקת בממשי העמיד לכל חינוך, דהיינו הדחף. זה ממקם  במרכז השאלה הקלינית את ליבת זהותו של מקבל השירות ואת מהות ההבטחה המובטחת למבוטח. הקורס יחקור פערים אלו והדרכים האפשריות לטפל בהם.

בדיון על המקרים שיוצגו נעסוק בנושאים שעליהם מבוססת הפסיכואנליזה: הסימפטום, ההעברה, המבנים הקליניים השונים. המפגש עם מה שהקליניקה במוסד מזמנת לנו יכוון אותנו.

הרצאות אורח

מרכזות: נחמה גסר ושירלי זיסר

הרצאות האורח נועדו להעשיר את השיח ברשת באמצעות מפגשים עם אורחים שתחום עיסוקם אינו פסיכואנליזה אך שהפסיכואנליזה עשויה להפיק מהם ידע, למשל אמנים, פילוסופים, פסיכיאטרים, היסטוריונים ועוד. נעשה מאמץ להזמין אורחים שתחום עיסוקם קשור באופן כלשהו לנושא הלימוד בשנה נתונה.

פרטים על האורחים וההרצאות ימסרו במהלך השנה

תאריכים [4 מפגשים]:

7.12.20; 8.2.21; 12.4.21;14.6.21 .

שעות: 20:00- 21:30

מפגשי מטווים

צוות מטווים בשנת תשפ"א: גדעון בקר, תמר גרסטנהיבר, יוליה פרלמן, דנה עזריאל, קרן בן-הגיא, קלאודיה אידן

‘מטווים’ הם ערבי שיח פתוח במעגל, בשלל סוגיות המועלות לדיון לאורך השנה, במתכונת של מסירת עבודה. על הכנת השיח אחראי צוות מטווים, המורכב ממשתתפים ברשת, אשר מכין ומוסר לקראת הערב את הארגומנט ואת הרפרנסים. בערב השיח מוזמנים לקחת חלק מורים ומשתתפים מכל מסלולי הלימודים, השותפים לפעולתה של הרשת הלאקאניאנית.

תאריכים [4 מפגשים]:

23.11.20 ; 25.1.21 ; 22.3.21 ; 31.5.21 .

שעות: 20:00 – 21:30

קול יחיד

מרכזת: שירלי זיסר

מיועד למשתתפים ברשת, המעוניינים להציג נושאים בפסיכואנליזה המעסיקים אותם ושאותם הם חוקרים. משבצת זו מהווה מקום והזדמנות למסור נקודות מהלימוד שלהם ולהשמיען בקול יחיד. מדובר באפיק נוסף להעשרה ולהרחבת נושא השנה, כשהדגש מושם על העניין האישי של כל אחד ואחד, מה שגם יאפשר להכיר עמיתים ללימודים ולעבודה מזווית אחרת.

תאריכים [8 מפגשים]:

24.5.21 ;10.5.21 ;3.5.21 ;19.4.21 ; 5.4.21 ; 8.3.21 ;11.1.21 ;9.11.20

שעות: 20:00 – 21:30

 
 
 
 

חלון לאסכולה

מרכזים: מלכה שיין, זיו נוימן, חמוטל שפירא

חלון לאסכולה, נועד להנגיש למשתתפים ברשת את הנושא האקטואלי המעסיק את השדה הפרוידיאני באסכולה הלאקאניאנית וב- GIEP. בימים כתיקונם, פונה החלון ומשקיף לעבר הכנס השנתי של ה – NLS ועוסק בפרסומים מגוונים ובמאמרי אוריינטציה לקראתו. הכנס מציע מרחב חגיגי ובנוכחות עבור אנליטיקאים ומתעניינים באוריינטציה הלאקאניאנית, למסור ולדון בו בתוצרי עבודתם. הוא מהווה את גולת הכותרת ושיאה של העבודה במהלך השנה ומתקיים בכל קיץ במקום מושבה של אחת החברות המרכיבות את האסכולה, באירופה, אוסטרליה ואמריקה. בראשית השנה 2020 נפל דבר. וירוס הקורונה גרסת 2019 – COVID 19 – ממשי שפלש וקרקע מטוסים, עצר כלי תחבורה, הקפיא פעילות עסקית והגביל תנועת אנשים, ביטל קיומם של כנסים וכלא אנשים בבתיהם. הוירוס מנע גם אפשרות לקיים אנליזות בנוכחות. אך לא היה בכוחו להשתיק או לעצור את הכתיבה, לשתק את כח היצירה או לכבות את האיווי של רבים, באסכולה ומעבר לה, שהכבירו למסור ולתרום באמצעות האינטרנט את יצירותיהם הכתובות. פנינים מכל השפע הזה ובנוסף, אלה שיתפרסמו במהלך השנה ולקראת הכנס הבא, ישובצו בארבע הפגישות שלפנינו .

תאריכים [4 מפגשים]:

26.10.20 ; 28.12.20 ; 22.2.21 ; 26.4.21 .

שעות: 20:00 – 21:30

מבוא מאת ז'אק-אלן מילר

תעודה בפסיכואנליזה לא קיימת בשום מקום בעולם. הדבר לא נובע ממקריות או מאי שימת-לב אלא מסיבות הקשורות במהות של מה שהינה הפסיכואנליזה.
לא ניתן להצביע על מבחן שיאשר מיהו פסיכואנליטיקאי, משום שהעיסוק בפסיכואנליזה הוא בעל אופי אישי, שמור לווידוי הפציינט בפני הפסיכואנליטיקאי על מה שהינו האינטימי ביותר במחשבותיו. נסכים כי הפסיכואנליטיקאי משיב לווידוי זה בפעולת פירוש המכוונת למה שאנו מכנים – לא מודע.
האם פעולה זאת יכולה לשמש חומר למבחן?
יש להטיל ספק בכך, שהרי פעולת הפירוש אינה בלעדית לפסיכואנליזה. כל ביקורת של טקסטים, תעודות או רישומים, משתמשת אף היא בפירוש.
אולם הלא מודע הפרוידיאני, זה הנוצר רק באמצעות יחסי הדיבור שהזכרתי לעיל, אינו ניתן להשוואה עם דבר-מה שהינו חיצוני ליחסים אלה.
זאת ועוד, הפירוש האנליטי אינו מהווה הוכחה כשלעצמה, אלא בשל האפקטים הבלתי צפויים שהוא גורם אצל מי שמקבלו במסגרת יחסי הדיבור. אין מוצא.
הפועל היוצא הינו שיש לקבל את האנליזנט כדי שהוא, ורק הוא, יעיד על כישרונו של הפסיכואנליטיקאי. אלא שעדות האנליזנט תהא מסולפת שכן היא כרוכה באפקט ההעברה שהתמקמה בכניסה לאנליזה.
אפקט זה, אף הוא אינו נותן ערובה כלשהי בנוגע לעבודה שנעשתה. משתמע מכך כי העדות הקבילה היחידה היא עדות האנליזנט, זה, שאחרי ההעברה, רוצה עדיין לשרת את הפסיכואנליזה. מה שאני מכנה כאן עדותו של הפסיכואנליטיקאי מהווה את גרעין הוראת הפסיכואנליזה משום שהיא עונה לשאלה לגבי הניתן למסירה לקהל על התנסות שהיא בעיקרה אישית.
ז’אק לאקאן מיסד עדות זאת תחת השם “Passe” – “מעבר” (1967). הוא אף העניק להוראה זאת את האידיאל שלה, ה-“מתמה” (Mathema) (1974). מן ה-“מעבר” אל ה-“מתמה”, מהאחד למשנהו, ישנה הדרגתיות:
עדות ה”מעבר” טעונה במטען הפרטיקולאריות של הסובייקט והיא מתוחמת לחוג מצומצם ופנימי של קבוצה אנליטית.
הוראת ה”מתמה”, לעומת זאת, היא הוראה החייבת בהוכחה ומיועדת לכל. בנקודה זאת מתרחש מפגש בין הפסיכואנליזה לאוניברסיטה.
ההתנסות בהוראה זאת קיימת בצרפת מזה ארבע-עשרה שנים, ובספרד היא מוכרת כבר ארבע שנים, באמצעות הסמינר של השדה הפרוידיאני. החל מינואר הקרוב היא תקבל שם את הצורה של סקציה קלינית.
אני חייב להבהיר מהי ההוראה הזאת ומה היא לא.
הוראה זאת הינה אוניברסיטאית משום היא שיטתית ומדורגת, מלמדים אותה מקבלי אחריות שהוכשרו לכך, והתרחשותה מקבלת את פסיקתם של תעודות ואישורים. היא לא מכשירה לעיסוק בפסיכואנליזה.
הציווי שניסח פרויד החל משנת 1910 שעל הפסיכואנליטיקאי לעבור אנליזה, לא זאת בלבד שהתקבל על-ידי לאקאן, אלא אף הוקצן על ידו בכך שקבע שלאנליזה אין סיום אחר לבד מייצורו של פסיכואנליטיקאי.
מן הראוי להוסיף שהפרה של ציווי זה עולה במחיר כבד, ובכל המקרים פירעונו יחול על מי שהפרו אותו.
ההוראה הינה תמיד בעלת כיוון לאקאניאני, בין אם היא בפריז, בבריסל או בברצלונה, ובין אם היא מתנהלת באופן ציבורי או פרטי.
אלה שהיא מוענקת להם מוגדרים כ”משתתפים”.
מונח זה, משתתפים, עדיף על המונח סטודנטים, וזאת כדי להדגיש את מידת היוזמה העצמית המתבקשת מהם. העבודה שיציעו לא תיגזל מהם: הדבר תלוי בהם.
אין זה פרדוכסלי, להציב דרישה קפדנית ביותר למי שמעמידים עצמם לבדיקה לתפקיד הוראה ללא תקדימים. שכן הידע הנלמד בהוראה זו, השואב את סמכותו מעצם הקוהרנטיות שבו, פוגש את האמת שלו בלא מודע. כלומר, אין בו בידע זה אף אחד שיאמר: “אני יודע”. עובדה זו באה לידי ביטוי בכך שבשדה הפרוידיאני, כל הוראה באשר היא, מתחוללת רק תחת התנאי שהיא נשענת על עיבוד חדש כלשהו, צנוע ככל שיהיה.
בספרד כמו גם בבלגיה, הפן הקליני משמש כהתחלה להוראה זאת.
הקליניקה איננה מדע. כלומר, אין היא מהווה ידע הניתן להוכחה. היא מהווה ידע אמפירי, שאינו ניתן להפרדה מההיסטוריה של האידיאות.
עם הוראת ידע זה אנחנו נותנים פיצוי מה לפער שנפער בשל חולשות הפסיכיאטריה, שאוצרה הקלאסי הוזנח על ידי התקדמות הכימיה, בכך שאנו מכניסים גם אלמנט של וודאות (המתמה של ההיסטריה).
בעתיד, הצגות החולים יתבססו על הוראה זאת, ומאוחר יותר, יתווסף תחום המכונה בצרפת “לימודים מעמיקים”, המיועדים לכתיבת תזה ודוקטורט.
בהתאמה עם מה שנעשה בעבר בהנהלת לאקאן, אנו פועלים צעד אחר צעד.

ז’אק-אלן מילר
אוגוסט 1988