פעילות בת יומיים המאורגנת על ידי הרשת הלאקאניאנית, ומארחת קולגות מהשדה הפרוידיאני.
הוראה המעוגנת בעניין שיש לפסיכואנליזה בשיחים האחרים מהם מגיח עבורה הממשי
מסורת של התבוננות פסיכואנליטית במסגרת של קליניקה פסיכיאטרית.
עיון בנקודות ההשקה בהן הפסיכואנליזה לומדת מהספרות.
השיום עיון מרוכז, בהשתתפות קולגה מהשדה הפרוידיאני בנושא כנס 2027 ב-NLS.
הסמינר של השדה הפרוידיאני מתקיים כל שנה במתכונת מסורתית. מרצה אחד או שנים מבין המורים הבולטים באסכולה העולמית לפסיכואנליזה,AMP , מגיע ארצה לשתף אותנו בקריאתו נקודות מרכזיות בפרקי ההוראה הלקאניאנית שנלמדת באותה שנה ברשת. הסמינר כולל הרצאה בנושא בו המרצה מושקע במחקר שלו ובכתיבתו, דיון סביב מקרה קליני ושתי הרצאות סביב הטקסטים של לאקאן.
בשנת הלימודים 2026-2027 נארח בחודש ינואר את מנואל פרננדס בלנקו (AME – ספרד) ובאפריל את פיליפ דה-ז’ורז’ (AME -צרפת)
15-16 לינואר 2027 מנואל פרננדס בלנקו 9-10 לאפריל 2027 פיליפ דה-ז’ורז’
על גבי המחשבות של ז. פרויד לעת מלחמה ומוות, ולאחר שז׳. לאקאן מצהיר שהלאמודע זו הפוליטיקה, ולאחר שז׳.א. מילר מגלה לנו את הסוד של הפסיכואנליטיקאים שהחברתי הוא הנפשי, נוכל לקרוא באופן נוסף את מה שמניח בפנינו ז׳. לאקאן ביודעו שהוא מפתיע אותנו:
“מפתיע ככל שזה עשוי להיראות, הייתי אומר שהפסיכואנליזה, כלומר מה שהליך מסוים פותח כשדה עבור ההתנסות, היא המציאות. המציאות מוצבת בה כחד-משמעית לחלוטין, דבר שבימינו הוא יחיד במינו: בהתחשב באופנים בהם השיחים האחרים מסבכים אותה. שכן זה רק מתוך השיחים האחרים שהממשי מתחיל לצוף. בל נתעכב על הלהטוטים של המילה: ממשִי. נזכור שהיא מצביעה על כך שעבור הפסיכואנליטיקאי, השיחים האחרים מהווים חלק מהמציאות.”
מתוך העניין היסודי שיש לפסיכואנליזה בשיחים האחרים מהם מגיח עבורה הממשי נקדיש את 2 ימי הלימוד כדי להתרשם מן האופן בו מתנסח העניין הזה בפיהם של אלה שעיסוקם בפסיכואנליזה. בנוסף ל-2 שיעורים של גבריאל דהאן סביב שאלת ה”אחד” בחברתי ובפוליטיקה וסביב שאלת הדאגה והמעילה, ישמיעו את דבריהם גם מלמדים נוספים בתוכנית.
תאריכים : 30/11/26, 31/5/27
הצגות חולים (בשמן המקורי) הינן פרקטיקה פסיכיאטרית קלאסית שלאקאן קיים במשך יותר מ-20 שנה במאמץ מתמשך לדיאלוג עם עמיתיו הפסיכיאטרים. מטרת ההצגות היא להביא לשדה הפסיכואנליטי את מה שמלמדת הפסיכוזה על צורותיה ולהעמיד לבדיקה במפגש עם פרקטיקות טיפוליות אחרות, את הידע הפסיכואנליטי. הופעת הסובייקט, מעבר לפנומנולוגיה, היא המכוונת את הפסיכואנליטיקאי בהגיעו למוסד טיפולי ציבורי. הריאיון עם החולה מתנהל תוך ניסיון לתת מענה לשאלות הצוות לגבי סוגיות קליניות שעל הפרק.
משקל פעילות זאת מקבל משנה חשיבות כאשר מתן השירות הציבורי נעשה תחת אילוצי כלכלת משאבים, קידוד וייעול במחיר לעתים לא מיטיב עם המטופל. השאיפה לפרגמטיות לא עומדת בניגוד לעקרונות שהם בבסיס הפסיכואנליזה לפי פרויד ולאקאן. במיוחד בעידן של דחיפה להתענגות, סימפטומים חדשים ופסיכוזה מצויה שלא מתיישבת עם הקליניקה הפסיכיאטרית הקלאסית. המפגש הבלתי אמצעי עם הקליניקה ואם תמונותיה המשתנות היא מאפשרת לימוד, אימות ועימות עם התיאוריה והכיוון שנגזר ממנה.
הפסיכואנליזה לפי פרויד והלאקאניאנית בפרט, עוסקת בהכרחי של הסימפטום ובממשי העמיד לחינוך. זה ממקם במרכז השאלה הקלינית, את ליבת זהותו ומרכזיות הסימפטום של הפונה לשירות, ביחס לציפיות שלו בתור “לקוח” במערך הכלכלי. ראיונות החולה חותרים לחקור פערים אלו והדרכים האפשריות לטפל בהם.
במהלך שנת הלימודים יתקיימו שלושה מפגשים במסגרת הקורס הקליני בלימודי הרשת, בהם ידונו חלק מהסוגיות הקליניות שעלו בראיונות סביב הסימפטום, ההעברה, הקשירה של מסדרים ממשי- סימלי-דמיוני בחיפוש אחר יציבות ההרכב.
מקום: מרפאת הנוטרים רעננה – יום ה’ 15:00 – 13:30
מועדים: ימי ה’
דיון קליני ברשת: ימי ב’ 19:45 – 18:15
מועדים: יקבעו בפתיחת שנת הלימודים
השתתפות: ההשתתפות בפעילות זו מותנית באישור של האחראים עליה ושמורה למטפלים
העוסקים בפרקטיקה טיפולית.
לפרטים נוספים:
ליליאנה זינגר 052-7057207; נסיה זיפמן 052-3265710; גדעון בקר 054-4526172
ב״ליטורטר״ אומר לאקאן כי לפסיכואנליזה אין מה ללמד את ביקורת הספרות. תחת זאת, הפסיכואנליזה לומדת מן הספרות על האניגמות שהן מעניינה. אחד המקומות המפתיעים בהם שואבת הפסיכואנליזה מן התיאוריה של הספרות היא המטאפסיכולוגיה. הן פרויד והן לאקאן לומדים מן הספרות על האופנים בהם נוצרים קשרים בין מסמנים בלא מודע ועל המקרים בהם המנגנון הנפשי מייצר מבנים נרטיביים – למשל הפנטזמה. במפגש נדון בנקודות השקה אלו בין הספרות לפסיכואנליזה כמו גם בדיונו של לאקאן בהמלט בסמינר השישי כנקודת הגחתו של האיווי הנוירוטי המודרני.
תאריך: 29/3/27
לימוד ועבודת הכנה, החל מקריאת הארגומנט, בנושא המכוון את עבודת השנה בחברות ובקבוצות החברות באסכולה הלאקאניאנית החדשה ה- NLS, לקראת כנס 2027.
הפעילות המסכמת תתקיים במתכונת של יום עיון מרוכז בהשתתפות עמית יקר מהשדה הפרוידיאני, ויסנטה פלומרה, פסיכואנליטיקאי (AME) בספרד.
פרטים ומידע נוסף על הפעילות המלאה של הרשת עם האורח, בהמשך.
תאריכים: 8-9/5/27
תעודה בפסיכואנליזה לא קיימת בשום מקום בעולם. הדבר לא נובע ממקריות או מאי שימת-לב אלא מסיבות הקשורות במהות של מה שהינה הפסיכואנליזה.
לא ניתן להצביע על מבחן שיאשר מיהו פסיכואנליטיקאי, משום שהעיסוק בפסיכואנליזה הוא בעל אופי אישי, שמור לווידוי הפציינט בפני הפסיכואנליטיקאי על מה שהינו האינטימי ביותר במחשבותיו. נסכים כי הפסיכואנליטיקאי משיב לווידוי זה בפעולת פירוש המכוונת למה שאנו מכנים – לא מודע.
האם פעולה זאת יכולה לשמש חומר למבחן?
יש להטיל ספק בכך, שהרי פעולת הפירוש אינה בלעדית לפסיכואנליזה. כל ביקורת של טקסטים, תעודות או רישומים, משתמשת אף היא בפירוש.
אולם הלא מודע הפרוידיאני, זה הנוצר רק באמצעות יחסי הדיבור שהזכרתי לעיל, אינו ניתן להשוואה עם דבר-מה שהינו חיצוני ליחסים אלה.
זאת ועוד, הפירוש האנליטי אינו מהווה הוכחה כשלעצמה, אלא בשל האפקטים הבלתי צפויים שהוא גורם אצל מי שמקבלו במסגרת יחסי הדיבור. אין מוצא.
הפועל היוצא הינו שיש לקבל את האנליזנט כדי שהוא, ורק הוא, יעיד על כישרונו של הפסיכואנליטיקאי. אלא שעדות האנליזנט תהא מסולפת שכן היא כרוכה באפקט ההעברה שהתמקמה בכניסה לאנליזה.
אפקט זה, אף הוא אינו נותן ערובה כלשהי בנוגע לעבודה שנעשתה. משתמע מכך כי העדות הקבילה היחידה היא עדות האנליזנט, זה, שאחרי ההעברה, רוצה עדיין לשרת את הפסיכואנליזה. מה שאני מכנה כאן עדותו של הפסיכואנליטיקאי מהווה את גרעין הוראת הפסיכואנליזה משום שהיא עונה לשאלה לגבי הניתן למסירה לקהל על התנסות שהיא בעיקרה אישית.
ז’אק לאקאן מיסד עדות זאת תחת השם “Passe” – “מעבר” (1967). הוא אף העניק להוראה זאת את האידיאל שלה, ה-“מתמה” (Mathema) (1974). מן ה-“מעבר” אל ה-“מתמה”, מהאחד למשנהו, ישנה הדרגתיות:
עדות ה”מעבר” טעונה במטען הפרטיקולאריות של הסובייקט והיא מתוחמת לחוג מצומצם ופנימי של קבוצה אנליטית.
הוראת ה”מתמה”, לעומת זאת, היא הוראה החייבת בהוכחה ומיועדת לכל. בנקודה זאת מתרחש מפגש בין הפסיכואנליזה לאוניברסיטה.
ההתנסות בהוראה זאת קיימת בצרפת מזה ארבע-עשרה שנים, ובספרד היא מוכרת כבר ארבע שנים, באמצעות הסמינר של השדה הפרוידיאני. החל מינואר הקרוב היא תקבל שם את הצורה של סקציה קלינית.
אני חייב להבהיר מהי ההוראה הזאת ומה היא לא.
הוראה זאת הינה אוניברסיטאית משום היא שיטתית ומדורגת, מלמדים אותה מקבלי אחריות שהוכשרו לכך, והתרחשותה מקבלת את פסיקתם של תעודות ואישורים. היא לא מכשירה לעיסוק בפסיכואנליזה.
הציווי שניסח פרויד החל משנת 1910 שעל הפסיכואנליטיקאי לעבור אנליזה, לא זאת בלבד שהתקבל על-ידי לאקאן, אלא אף הוקצן על ידו בכך שקבע שלאנליזה אין סיום אחר לבד מייצורו של פסיכואנליטיקאי.
מן הראוי להוסיף שהפרה של ציווי זה עולה במחיר כבד, ובכל המקרים פירעונו יחול על מי שהפרו אותו.
ההוראה הינה תמיד בעלת כיוון לאקאניאני, בין אם היא בפריז, בבריסל או בברצלונה, ובין אם היא מתנהלת באופן ציבורי או פרטי.
אלה שהיא מוענקת להם מוגדרים כ”משתתפים”.
מונח זה, משתתפים, עדיף על המונח סטודנטים, וזאת כדי להדגיש את מידת היוזמה העצמית המתבקשת מהם. העבודה שיציעו לא תיגזל מהם: הדבר תלוי בהם.
אין זה פרדוכסלי, להציב דרישה קפדנית ביותר למי שמעמידים עצמם לבדיקה לתפקיד הוראה ללא תקדימים. שכן הידע הנלמד בהוראה זו, השואב את סמכותו מעצם הקוהרנטיות שבו, פוגש את האמת שלו בלא מודע. כלומר, אין בו בידע זה אף אחד שיאמר: “אני יודע”. עובדה זו באה לידי ביטוי בכך שבשדה הפרוידיאני, כל הוראה באשר היא, מתחוללת רק תחת התנאי שהיא נשענת על עיבוד חדש כלשהו, צנוע ככל שיהיה.
בספרד כמו גם בבלגיה, הפן הקליני משמש כהתחלה להוראה זאת.
הקליניקה איננה מדע. כלומר, אין היא מהווה ידע הניתן להוכחה. היא מהווה ידע אמפירי, שאינו ניתן להפרדה מההיסטוריה של האידיאות.
עם הוראת ידע זה אנחנו נותנים פיצוי מה לפער שנפער בשל חולשות הפסיכיאטריה, שאוצרה הקלאסי הוזנח על ידי התקדמות הכימיה, בכך שאנו מכניסים גם אלמנט של וודאות (המתמה של ההיסטריה).
בעתיד, הצגות החולים יתבססו על הוראה זאת, ומאוחר יותר, יתווסף תחום המכונה בצרפת “לימודים מעמיקים”, המיועדים לכתיבת תזה ודוקטורט.
בהתאמה עם מה שנעשה בעבר בהנהלת לאקאן, אנו פועלים צעד אחר צעד.
ז’אק-אלן מילר
אוגוסט 1988