את ההרצאות שנשא פרויד בביקורו עם עמיתיו בשנת 1909 באוניברסיטת קלארק במסצ’וסטס ארה”ב, פתח בסקירה היסטורית על מוצאה והתפתחותה של הפסיכואנליזה כ”שיטת מחקר וריפוי חדשה”. פרויד העיד שעומד בפניהם נבוך, אולי נרגש, כ”מרצה בפני סטודנטים של העולם החדש” והוסיף:
“אמנם זו זכות לברוא את הפסיכואנליזה, אבל אין לזקוף אותה לזכותי. הייתי סטודנט, עסוק בבחינות האחרונות שלי, כאשר רופא אחר בווינה, ד”ר יוזף ברויאר, יישם לראשונה את השיטה הזו במקרה של נערה היסטרית, בשנים 1880-1882…”
ברטה Who? עד אשר נחשפה זהותה של אותה “נערה היסטרית”, כ-18 שנים לאחר מותה, היא נודעה בחוגים הפסיכואנליטיים בשם אנה או., כינוי שהמציאו לה פרויד וברויאר בספרם “מחקרים על היסטריה“(1895). במסגרת הביוגרפיה של פרויד שפרסם ארנסט ג’ונס בשנת 1955, הסגיר כי מדובר היה בברטה פפנהיים (1859-1937), דמות מוכרת בקרב יהדות גרמניה, מרתקת וכריזמטית. מאז חשיפתה זכתה פפנהיים להכרה בקהילה הפסיכואנליטית על תרומתה יוצאת הדופן להמצאת ה”ריפוי בדיבור”. יתכן גם בשל טיב הקשר ההדוק וייצרי שנרקם בינה ובין ד”ר ברויאר שהותיר אחריו ניחוח של סקנדל. דמיונה הפורה, היצירתי, כשרונה לשפות ותשוקתה לדובב את אי הנחת, לשזור את המועקה במילים, לרקום סביבה מטאפורות, אגדות ואלגוריות, סחפו את תשומת לבו של ד”ר ברויאר, שהיה אז רופא המשפחה, גרמו לו להקשיב לה עוד ועוד, לשוב לראותה מדי יום ולעיתים פעמיים ביום ולהיווכח בהתפעמות באפקטים התרפויטיים שחולל הדיבור על סימפטומים מהם סבלה. ארנסט ג’ונס כינה אותה “מגלה של השיטה הקתרטית”. אולם, מעבר לפרק זה בחייה, היתה פפנהיים יוצרת פורה ביותר, אקטיביסטית חברתית, פמיניסטית מקורית, שלא ניתן לקטלג בשום משבצת. על אף פעילותה המוסדית הענפה בחברה היהודית בגרמניה ומעבר לה, באירופה ובארה”ב, על אף החותם שהטביעה בעולם הסיעוד והרווחה היהודי ובכלל, ולמרות רוחב היריעה ומגוון יצירתה הכתובה, נותרה דמותה כאן בישראל עלומה, מאז ועד לאחרונה.
מסלול הלימודים המעוגן השנה בסמינר XI של לאקאן, החל מהמיניות בין מצרי המסמן, הטרנספרנס והאניגמה של האיווי – שלאקאן מדגים באמצעות המקרה של אנה או. – ייפתח ב-30 באוקטובר, בהרצאה שתאיר על מסלול חייה ופועלה, חזונה ומאווייה של ברטה פפנהיים, האישה שהייתה שותפה לראשית הבריאה של הפסיכואנליזה.
ד”ר נטלי ניימרק-גולדברג, חוקרת העוסקת בהיסטוריה של יהודי גרמניה בעת החדשה, חיברה את הספר “וקולן יישמע: יהודיות נאורות בברלין” (2014). אחריו פורסם בעריכתה הספר: “ברטה פפנהיים, זכותה של אישה: כתבים על פמיניזם ויהדות” (2019), הכולל מבוא היסטורי מקיף ומבחר עשיר של כתבי פפנהיים שתורגמו לעברית.
לאחר ההרצאה, זמן לשאלות ולדיון.