

סמינר תאורטי:
אחראיות: נחמה גסר, אליאן זומרפלד, ליליאנה זינגר, שירלי זיסר, נסיה זיפמן, דיאנה מרגלית, מלכה שיין
עם עוזרי הוראה: גדעון בקר, סרחיו מישקין, זיו נוימן, אמיר קלוגמן, חמוטל שפירא
חלק I
אחראים: שירלי זיסר, דיאנה מרגלית עם גדעון בקר
האדם ״אינו אלא דייר זמני באחוזה גדולה ממנו,״ כותב פרויד ב״מבוא לנרקסיזם.״ הוא נושא רישומים מדורות קודמים המופיעים בחלומותיו, במעשי הכשל שלו, בסימפטומים. אתר רישומים אלה הוא הלא מודע אותו כינה פרויד ״הסצנה האחרת״, זרה להתנסות כפי שהיא מתגלמת בחיים המודעים. מהו אותו לא מודע שהיווה את תגליתו הגדולה של פרויד? מהם מרכיביו ומהם היחסים ביניהם? כבר במכתבים לפליס מגדיר פרויד את מרכיבי הלא מודע כייצוגים ואת היחסים ביניהם כשכתוב. ב״פשר החלומות״ הוא עומד על היחסים בין ייצוגים אלה כעיבוי והתקה, אופרציות שמבנן לשוני. בסמינר נחקור המשגות יסודיות אלה תוך קריאה במכתבי פרויד לפליס, ב״מתווה לפסיכולוגיה מדעית״, ב״פשר החלומות״, ב״דפדפת הפלא״ וב״לא מודע”. נשאל גם האם ובאיזה אופן משתנה ההמשגה של הלא מודע בעקבות השינויים שמכניס פרויד להמשגתו את הלא מודע ב״מעבר לעקרון העונג״ וב״אגו והאיד״.
חלק II
אחראיות: נסיה זיפמן, ליליאנה זינגר, דיאנה מרגלית
לאקאן – סמינרים I עד X. החזרה לפרויד, הלא מודע המובנה כשפה.
הדבר שעליו פרויד מצביע באומרו שהאגו לא בעל הבית אצל עצמו, לאקאן חוזר אליו בהצעת הלא מודע כשם אחר להנחת נוכחות של סובייקט תחת המסמן. במילים אחרות, הנחה על אודות מהות (הנחה אונטולוגית) חמקמקה של חסר-בהוויה. אותו חסר-בהוויה נכתב כסובייקט שסוע או כהוויה מדברת, בה שיסוע הדובר הינו בלתי נפרד מעצם הדיבור. קרי סובייקט שקיים בזכות המסמן, הדיבור. אכן, כשלאקאן נוקט במונח הוויה הוא לא חדל מלהזכיר שאין הוויה אלא של דיבור. על אף שמושג הלא-מודע יעבור ניסוחים שונים ולאורך הוראתו, העיקר הוא לדעת שבמובן הזה, הלא מודע בהופעתו האונטולוגית -קרי כהוויה- נוכח ככזה לאורך כל הוראתו של לאקאן. ]לקוח עם הרחבה מתוך הקורס של ג’-א מילר, האחד כולו לבד, שיעור 16-3-2011[.
חלק III
אחראים: אליאן זומרפלד, שירלי זיסר, עם זיו נוימן וחמוטל שפירא
הלא-מודע כהתענגות – לקראת הלא-מודע הממשי
במהלך תקופת ההוראה האמצעית שלו (סמינרים 11–17), לאקאן מנסח מחדש את מושג הלא מודע הפרוידיאני, תוך שהוא נע מהדגשת המימד הסמלי בלא מודע לעבר התייחסות אל הלא מודע בזיקתו אל המשלב הממשי. לשם כך מפתח לאקאן את המושגים התענגות (jouissance) ו-אובייקט a – האובייקט האבוד, שמהווה את הגילום של אופני ההתענגות הייחודיים של הסובייקט בפנטזמה. הלא-מודע כבר אינו מתפקד רק כמקום של משמעות אלא כמכשיר של התענגות, מה שיש לו השלכות קליניות מרחיקות לכת: מוקד ההתייחסות עובר מהלא-מודע הטרנספרנציאלי אל עבר הלא-מודע הממשי – אשר מציבה את השאלה בנוגע לפעולת האנליטיקאי מול מה שאינו ניתן לפירוש. ואכן, בתקופה זו לאקאן ממשיג את השיח האנליטי, שבו האנליטיקאי לא מגלם עוד את המקום של האחר הגדול , המשמש לפענוח, אלא נדרש לפעול מהמקום של מראית עין של אובייקט a קטנה, מה שמסמן את החסר בפנטזמה של האנליזנט, תוך התייחסות למה שבדיבור של האנליזנט חומק מסיגניפיקציה וכופה התענגות.
חלק IV
אחראים: נחמה גסר, מלכה שיין, עם אמיר קלוגמן וסרחיו מישקין
הלא מודע בהוראה האחרונה של לאקאן
ארבעת השיעורים האחרונים ידונו בלא מודע בהוראתו של לאקאן החל מן ‘האין אונות של האמת’ בסמינר ה-17, עובר דרך הסמינר ה-18, ‘על שיח שלא יהא מן הנדמה’ ועד לסיום הוראתו. הם יכללו שאלות על האפקט של מושג הנדמה (semblant) על תפיסת הלא מודע, הלא מודע בהוראה הבורומאית, ויגעו ב ‘לא מודע הממשי’ אותו חילץ מילר מן הכתב האחרון של לאקאן ‘הקדמה למהדורה האנגלית של סמינר XI’.
תאריכים [15 מפגשים]: [I] 10/11/25, 24/11/25, 8/12/25, [II] 22/12/25, 12/1/26, 26/1/26, 9/2/26, [III] 23/2/26, 9/3/26, 23/3/26, 13/4/26, [IV] 27/4/26, 11/5/26, 25/5/26, 8/6/26
שעות: 18:15-19:45